<h1>האגור סימן אלף ר"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
בשל הלב ולא קרעו. כתב הרמב"ם קורעו אחרי כן ומותר. ור"ת פי' שאין להתירו אלא בקריעה שלאחר צליה. ואפילו לדברי הרמב"ם אם בשלו עם בשר בלי קריעה אוסר הבשר וצריך ששים כנגד הלב דלא ידעי' כמה דמא נפיק מיניה. וי"א שאם הלב דבוק בעוף שכלו נעשה נבלה וצריך ששים כנגד כל העוף ולא נהירא. וי"א שאף אם העוף מנותח והלב אחד מהן שיש לחוש שמא אותה חתיכה נשארה לבדה ברוטב ונאסר ואוסר האחרון ולא נהירא דלמה נחוש לזה. והרא"ש כתב שהיה מקובל שאין עוף שלם שלא יהיה בו ס' כנגד דם לבו. טורים. מרגלא בפי ר"ת דכל עוף יש בו ס' כנגד לבו, וא"כ בשל עוף שלם עם לבו זורק הלב וקולף מקומו. וכ"כ רבינו יוסף ובשם רבי' יצחק מאיברא. ותימה היא דהא מליחה כצליה ובצלי אמרינן כבולעו כך פולטו. אך אם נמלח עם בשר צריך עיון אם צריך ששים עם הלב, לפי שהבשר בולע הדם או נימא כבולעו כך פולטו. מפרישת הרבי פרץ. כתב הגאון לב שנמצא בתרנגולת בין בצלי בין במבושל בין בתלוש בין במחובר זורק הלב והשאר מותר. ור"ת פירש מה שמתרץ הספר שאני לב דשיע דחוי הוא. וכן פירש ריב"א. ולכן פירש דוקא נצלה או נמלח הלב עם דמו קורעו לאחר כן ומותר דמה שנבלע פולט ונופל לארץ. אבל כשנתבשל בקדרה הלב עצמו אסור והעוף מותר שיש ששים כנגד דם הלב. ואם הלב דבוק בחתיכה קטנה ונותנו לבשל עם שאר בשר צריך ששים כנגד אותה חתיכה. ומה שנהגו העולם שלא לבשל הלב עם שאר בשר, משום גזרה שמא יבשל בלי קריעה. ואיכא אסור. שערים מדור"א. מעשה בטלה שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו תחלה. והשיב ר' יצחק בר שמואל אם יש ששים במים והטלה כנגד דם הלב נראה לי שהוא מותר אם היה הלב מכוסה כל שעה במים. אך לא נתיר עתה מטעם זה כי כמדומה שרש"י היה משער בכל החתיכה אעפ"י שהכל היה מכוסה במים. סמ"ג.
